Interviews

The Western portrayal of China’s future tends to “blow hot and cold”, but the heat of China’s rise is here to stay, British scholar Martin Jacques said in a recent interview with Xinhua.

Commenting on a resurfacing “Chinese Century” debate among global media, Martin said that the reason behind this hot discourse is simple: the fact that China’s development continues.

“The Western commentary about China’s rise is erratic, and tends to be a bit negative. And then from time to time, they sort of wake up and realize that the trend continues,” said the author of the international best-seller “When China Rules the World”.

In an article for the Vanity Fair magazine, U.S. economist Joseph E. Stiglitz, a Nobel laureate, foresaw the arrival of a “Chinese Century” in 2015 on the grounds that China has surpassed the United States to become the world’s largest economy in terms of GDP based on purchasing power parity.

Similar predictions of a “Chinese Century”, often initiated by foreign observers, have occurred on and off since the turn of the century. While most Chinese stay cool-headed, the proclamation has once again aroused heated argumentation among scholars and policy-makers around the world over the potential of China’s future.

“From time to time, the West is reminded that China is growing rapidly and is bigger and bigger, and then you get some discussions about the ‘Chinese century’,” added Jacques, who is also a senior fellow at the department of politics and international studies at Cambridge University.

Read more >

הסופר והעיתונאי הבריטי מרטין ז’אק מכיר היטב את סין ואת תרבותה, וזה בדיוק מה שגורם לו לא להיות שותף לחששות של המערב מפני התחזקותה הגוברת של מדינת הענק

נפוליאון בונפרטה אמר פעם על סין ש”היא כמו ענק ישן. כשתתעורר, היא תרעיד את העולם”. בעשורים האחרונים היא בהחלט התעוררה, ולחששות של המצביא הצרפתי מלפני מעט יותר מ-200 שנה, שותפים כיום רבים במערב.

ד”ר מרטין ז’אק, שספרו “כשסין תשלוט בעולם” יצא לאור לאחרונה גם בעברית (בהוצאת שוקן, ובסך הכול תורגם ל-11 שפות), מכיר היטב את סין. הוא חי תקופה ארוכה במזרח, היה נשוי לאזרחית מלזיה, שמתה ממחלה לפני 15 שנים, וכותב על הנושא עבור ה”גארדיאן”. ז’אק בהחלט לא שותף לחששות הללו. ואגב כך, בראיון בלעדי ל”גלובס” הוא מערער על כמה מהתפיסות המקובלות בעולם המערבי ביחס למדינה המתעצמת.

לדבריו, “זו פנטזיה מערבית לחשוב שסין תהפוך בעצמה למערבית. היא מבוססת על 200 שנות היסטוריה, שבהן העולם חי תחת שליטת המערב. ראינו את זה בקולוניאליזם ובמעורבות של ארה”ב במזרח התיכון. הסינים לא יהיו כאלה. גם המערכת הפוליטית שם לא הולכת ליפול, אלא להוסיף ולהתחזק. עלינו ללמוד לכבד שונות ולעבוד עם שונים מאיתנו. העולם יהיה פחות ופחות מערבי ויותר ויותר מעוצב ומושפע מסין”.

– החשש הוא שעם התעצמותה הכלכלית, סין תפעל בדורסנות כדי לקדם סדר יום רע למערב ולעולם בכלל.

“אין ספק שסין תהפוך למעורבת יותר בפוליטיקה הגלובלית, אבל כרגע היא חסרת רצון לעשות זאת באופן מובן ומוצדק. אם מסתכלים על מדינות מתעצמות אחרות בהיסטוריה, כמו בריטניה וארה”ב, המעורבות הבינלאומית שלהן החלה רק לאחר שהשלימו את תהליך ההתעצמות התעשייתית. סין נמצאת עדיין בשלב מוקדם של התהליך. חצי מאוכלוסייתה עדיין חיה בכפרים. כרגע היא מחויבת לתהליך הזה – של עיור, של הקטנת העוני ועוד. זה לא הזמן לחשוב על סוגיית המעורבות הגלובלית.

“אבל הכלכלה הסינית כבר עכשיו כל כך גדולה, כך שנוצרת סיטואציה היסטורית ייחודית. כלומר, סין עדיין לא מוכנה למעורבות גוברת בעולם, אבל גודלה עשוי להכתיב זאת. סין בלי ספק תהיה מעורבת יותר בעתיד, אבל אנחנו לא יודעים כמה זמן ייקח עד שיושלמו בה התהליכים הפנימיים. כלכלנים מעריכים שב-2030 היא תהיה אחראית לשליש מהתמ”ג העולמי – יותר מארה”ב ואירופה יחד. במצב הזה היא תיאלץ להיות יותר מעורבת. היא פשוט לא תוכל לעמוד מהצד, אפילו שההכנסה לנפש שם עדיין תהיה חצי מזו שבארה”ב”.

מה יהיה אופי מעורבותה של סין? לדברי ז’אק, הוא יהיה שונה בתכלית מהסגנון המערבי-אמריקאי המוכר: “בטווח הארוך יותר, אין ספק שסין תהיה כוח עצום. ועדיין, המעורבות שלה לא תהיה של ‘משחק סכום אפס’ בסגנון האמריקאי. מבחינתה, זה לא שעלייתה מחייבת דעיכה של גורם אחר. בארה”ב למשל, תמיד שולט הרעיון של האויב והידיד – במלחמה הקרה, בווייטנאם, ב-11 בספטמבר. לכן גם המבט של ארה”ב על אסיה, ביחס לעלייה של סין, הוא שעליה לחזק את הבריתות הצבאיות שלה שם. סין, לעומת זאת, לעולם לא תקיף את העולם בבסיסים צבאיים כפי שארה”ב עשתה. היא תעשה זאת באמצעות שותפות כלכלית, למשל עם מדינות מתפתחות כמותה, לפיתוח של תשתיות. אנחנו כבר רואים זאת במזרח אסיה ובאפריקה ונראה זאת גם במרכז אסיה”.

– בעוד במערב רבים מייחלים לנפילת השלטון הקומוניסטי בסין, אתה אומר שאלו יהיו בשורות רעות אף למערב.

“זה יהיה דומה למה שקרה בברית המועצות, אחרי התמוטטות המשטר הסובייטי. היא איבדה טריטוריות ורמת החיים צנחה. רפורמות הן דבר טוב בהרבה מהתמוטטות, וסין הרי גדולה בהרבה ממה שהייתה ברית המועצות. אם סין תיקלע לצרות, כולנו נהיה בצרות, כי זה ישליך עלינו. התרחיש הטוב בשביל כולם, לא רק בשביל סין, הוא שהמשטר הנוכחי ימשיך להתקיים, תוך שהוא ממשיך בדרך הרפורמות שלו, ממשיך לשנות את סין בדרך שהוא עושה”.

דמוקרטית יותר, אבל בדרכים שונות

ואכן, אחת השאלות המעניינות בהקשר לסין העתידית, היא מה תהיה דמותה. לדברי ז’אק, “אפשר לצפות שסין תהיה דמוקרטית יותר במובן של מחויבות למתן דין וחשבון, שקיפות וכבוד לזכויות אדם. אני מאוד ספקן בנוגע לשינוי במונחים מערכתיים. הסופר האמריקאי לוסיאן פיי טען שתרבויות פוליטיות חשובות בהרבה משיטות פוליטיות. כלומר, במקרה של סין, שהיא ציביליזציה מאוד עתיקה, היא תהיה דמוקרטית יותר במונחים שאנחנו מעריכים, אבל בדרכים שונות.

“היא תשקף את החברה הסינית, מבחינת הביטוי לערכים קונפוציאניים מסוימים. במערב אנחנו מאמינים שהלגיטימציה של המדינה היא פונקציה של הדמוקרטיה, אבל זו חשיבה צרה. באסיה יש מבט אחר, שנכון גם ביפן, בווייטנאם, בקוריאה ובאופן מסוים גם במקומות אחרים באזור. שם קיימת הרבה יותר לגיטימציה למעמד המדינה. הטיעון של קונפוציוס היה שהקיסר הוא מעין מודל לתפקיד של ראש המשפחה. אם אתה רוצה להבין את המדינה הסינית, תסתכל על היחסים במשפחה הסינית ועל סמכות ההורה.

“היבט אחר הוא שסין היא קודם מדינת ציביליזציה ולא מדינת לאום. המדינה תפקידה להגן על הציביליזציה הסינית ועל אחדותה. זו סוגיה מאוד חשובה, עתיקה ושונה מאוד מההסתכלות המערבית.

“נקודה נוספת היא הביטחון הגובר הסיני במערכת הפוליטית שם. הם היו בעמדה מאוד מתגוננת בגלל מה שקרה לשלטון הסובייטי והאופן האגרסיבי שבו המערב מקדם את הערכים הדמוקרטיים. עכשיו רואים שהם צוברים יותר ביטחון בנוגע ליציבות המערכת הפוליטית שלהם. זה לא אומר שפניה של סין אינם לשינויים. מערכת השלטון הסינית עברה הרבה רפורמות מאז 1978, הרבה יותר מדמוקרטיה מערבית כלשהי בתקופה הזו. רק אם חושבים שהרפורמה היחידה האפשרית היא לכיוון של דמוקרטיה מערבית, מצבה נראה סטטי”.

– מה סוד ההצלחה של סין? אתה כותב בספר על שילוב יוצא דופן של מסורת ורצון לאמץ שינויים.

“נכון. הפתיחות והרצון ללמוד נשענים על מקורות עצומים מהמסורת הסינית. בהיסטוריה הסינית, אנרגיה יזמית אינה דבר חדש. לפי פרשנות מערבית טיפוסית, בטווח הארוך הודו תצמח יותר מסין, בגלל החשיבה המערבית שהתקבעה שם, בעקבות הקולוניאליזם הבריטי. זה הרי המבחן האולטימטיבי של המערביים: אתה כמונו? אז תצליח יותר. הגישה הזו מתעלמת מכל המאפיינים של הודו שמהווים חיסרון, ואין להם המסורות שידחפו אותם באופן דומה לסינים”.

– ובעוד המזרח צומח, המערב שוקע. מדוע?

“ראשית, המערב שוקע מבחינת כוחו היחסי, כי הוא מהווה רק 15% מאוכלוסיית העולם, בעוד סין והודו מהוות 38% ממנה. השקיעה של המערב הייתה בלתי נמנעת ברגע שתהליכי התיעוש והמודרניזציה קרו גם בשאר העולם, ואני לא רואה דרך לשנות זאת. אפשר לראות זאת גם כך – כש-15% מאוכלוסיית העולם הייתה כה דומיננטית, זה היה מאוד לא דמוקרטי, כי מדינות אלו יכלו לקדם את דרכן ואת תרבותן באופן צבאי או כלכלי, בעוד הן מתעלמות מהרוב הגדול של אוכלוסיית העולם.

“עכשיו אנחנו נעים לכיוון תקופה מאוד שונה, כאשר קולן של המדינות האחרות נשמע, מקשיבים להן, יש להן נוכחות על בימת העולם ויש להן גם השפעה באופן שלא הייתה להן עד כה. השינוי הזה הוא הומני ומדובר בהתפתחות עצומה של זמננו.

“שנית, נדמה שהמערב בבעיה רצינית. מאז המהפכה הניאו-ליברלית בשנות ה-70, קורה בו תהליך של דעיכה בצמיחה. נראה שרמת החיים בקיפאון, אם לא בנסיגה, ומאז המשבר האחרון היא אפילו הולכת אחורה מהר יותר. בנוסף, המערב מזדקן. אין הכוונה שהאוכלוסייה מזדקנת, אלא שהתרבות נעשית נוקשה יותר, מבוססת על אינטרסים קבועים, פחות פתוחה להתפתחות. העושר הביא לקפיאתם של אנשי המערב”.

“הדרך הסינית מרשימה”

לא קשה לזהות שלז’אק יש מחד ביקורת רבה על גישות במערב ומאידך הערכה רבה לסין. לדבריו, “ההשקפה אצלנו היא ש’אין לנו מה ללמוד מסין כי היא מדינה מתפתחת ואוטוקרטיה שמונעת בידי מפלגה קומוניסטית. סין דווקא צריכה ללמוד מאיתנו’. אבל יש היבטים שבהם הדרך הסינית מרשימה. למשל, כל הגישה לחוק שם שונה מאוד. הם לא מכניסים חוק חדש לספר החוקים עד שהם בודקים בדרכים שונות שהוא משיג מטרה. בגלל שזו מדינה גדולה, הם יכולים כמובן לנסות אותו בעיר אחת או בפרובינציה ללא השפעה על יתר רוב האוכלוסיה. את זה אפשר ללמוד מהם.

“האמריקאים מובילים את ההתנגדות לעליית סין. הם חושבים: ‘יש פה גורם אימפריאלי חדש ואנחנו השוטר של העולם, אנחנו המדינה הטובה בעולם, יש לנו הזכות להתערב וכו”. אבל במשחק כזה, בטווח הארוך, אם מישהו ינצח, זו תהיה סין. האם הבעיה הגדולה היא שסין משתווה לארה”ב, או שארה”ב רואה בכך איום ומנסה להילחם בזה, במקום לקבל זאת?”

– כיצד המערב יוכל להיעזר בהתעצמות סין לטובת האינטרסים שלו?

“קודם סין הייתה מקום לייצור מוצרים מערביים בזול, עכשיו היא הופכת ליצרנית של סחורות בפני עצמה. לכן זה שוק שחייבים להיות בו. אם אתה לא שם, אתה מוגבל בצמיחה. עליבאבא למשל היא קבוצת הטכנולוגיה הגדולה בעולם, ולשם אנחנו הולכים. בעתיד החברות הגדולות בעולם לא יהיו בארה”ב אלא בסין. לכן צריך לחשוב בגדול. צריך לחשוב סין, לחשוב בצורה סינית, ממש כמו שהאירופאים לאחר מלחמת העולם השנייה הבינו שבשביל צמיחה עליהם לחשוב ‘אמריקאית’, להיכנס לארה”ב. עלינו להכיר במצב החדש – לדבר מנדרינית ולהכיר את המנהגים, התרבות וההיסטוריה הסיניים”.

– הקולוניאליזם הקצר בסין ישפיע על האופן שסינים רואים את המערב?

“הם לא מחפשים לנקום. זו בטח לא גישה רווחת אצלם. הקולוניאליזם אינו משהו שפצע אותם באופן כה עמוק כפי שהוא עשה בהודו. ועדיין, הסינים רגישים לגישה מערבית של ארוגנטיות ועליונות והם מרגישים שעליהם לעמוד על המשמר לנוכח זה”.

– אתה אומר שעליית סין היא תהליך חיובי עבור כל העולם.

“לא רק אני אומר את זה. תסתכל מה היה קורה בעקבות המשבר הכלכלי במערב, אם סין לא הייתה שומרת על צמיחה, כפי שעשתה. אם היא הייתה נקלעת לאותו מצב, המיתון העולמי היה חמור בהרבה”.

– אתה מזהה שינוי במערב ביחס לסין?

“באירופה כן. למשל בבריטניה, הממשלה רוצה שסין תשקיע בתעשיית הגרעין שלה. זה לא היה קורה לפני עשור. היואן הסיני הוא המטבע העולה ובריטניה רוצה שלונדון תהיה בירת היואן של אירופה. סין יכולה לעשות הרבה עבורנו. אנחנו זקוקים למה שלסין יש להציע לנו, כי איננו יכולים עוד לעשות זאת בעצמנו. יש כמובן גם הרבה בעיות עם סין, אבל אני לא רואה אותן כשליליות במונחים של ההתפתחות הגלובלית”.

“סין תהיה שחקנית במזרח התיכון בעתיד. ישראל נמצאת בעמדה מאוד לא נוחה”

כשז’אק מדבר על התעצמות המעורבות של סין בעולם, לדעתו בטווח הארוך גם המזרח התיכון יושפע: “השליטה האמריקאית במזרח התיכון עומדת בפני סיום. רואים את זה באופן חד בתופעת דאעש, אבל יש גם תהליך ומשהו חדש יחליף אותה. סין תהיה שחקנית בדבר החדש הזה. עד כמה היא תהיה משמעותית במרחק של 10 שנים? קשה להגיד”.

– מה מעכב אותה מלהפוך לשחקנית מרכזית במזרח התיכון בעתיד הקרוב?

“סין רואה במזרח התיכון מרחב השפעה אמריקאי והסינים מאוד זהירים, הם אינם רוצים ליצור אנטגוניזם לא נחוץ בארה”ב ביחס אליהם”.

– בישראל קיים חשש מהמצב המשתנה. הידידה הגדולה, ארה”ב, שוקעת, ומצד שני סין, שהיא בעלת אינטרסים רבים במדינות ערב, מתחזקת.

“השינויים הפוליטיים הללו יגדירו מחדש את מצבה של ישראל. היא נמצאת בסיטואציה מאוד לא נוחה. סין נמצאת בקשר חזק עם המדינות המתפתחות, ומדינות ערב נמצאות בקשר חזק יותר מישראל עם המדינות המתפתחות, שגם מאוד תלויות בהתפתחותן בנפט הערבי. ישראל צריכה לחשוב על מה שיהיה מעבר לעכשיו, אחרת בטווח הארוך היא תהיה יותר פגיעה. עם זאת, הסינים לא יזרקו עליה סלעים. הם מאוד שונים מהרוסים. הם מאוד פרגמטיים ומנסים למצוא פתרונות הוליסטיים. הם לא יתחייבו למחוות פוליטיות גדולות. אני מאמין שהם כן יחפשו פתרון לבעיה הפלסטינית, כי הם מבינים שזה חשוב לאזור והם כנראה ינסו ליצור יחסים ידידותיים יותר בין ישראל למדינות ערב.

“אם נחשוב על הקשר של סין עם מדינות אחרות באזור, אז ישראל נמצאת בעמדת נחיתות כי היא קטנה. לסין יש אינטרסים גדולים בהקשר של הנפט, כך שהיא תרצה קשרים חזקים יותר עם ספקיות הנפט הבולטות. ההתרחבות הכלכלית היא הפקטור החשוב מבחינת סין. כך גם צפוי במדינות ערב. להערכתי, האפקט של המעורבות הסינית במזרח התיכון יהיה בעיקרו כלכלי. היא תהיה זרז של שינויים כלכליים גדולים במדינות האזור. זה יהיה בסגנון של אינטרסים הדדיים”.

– מה היא תחפש באזור מעבר לנפט?

“בטווח הארוך, האסטרטגיה צפויה להיות ניסיון לחדש את דרך המשי העתיקה, שקישרה בין אסיה לאירופה מבחינת מסחר. זה יהיה שינוי דרמטי לאזור שכיום אינו מפותח. הפוקוס של המזרח התיכון, שבמשך זמן רב פנה מערבה, יופנה יותר מזרחה. במצב הזה, על ישראל לשאול את עצמה אם בגלל הקשרים ההדוקים עם ארה”ב, המיקוד שלה בעתיד הוא אומנם בכיוון הנכון”.

The emergence of China as a global superpower cannot be overlooked. China will play a hugely significant role in shaping both the developing world and redefining the developed world.

A staggering economic revolution will see China become the world’s dominant economic power by 2030, though widespread state corruption and environmental concerns have somewhat tarnished China’s otherwise remarkable rise to power.

Martin Jacques is Senior Fellow at the Department of Politics and International Studies at Cambridge University, Visiting Professor at Tsinghua University Beijing and world renowned Ted talker, indeed there are few who are as qualified as he to speak on the subject of China and its relationship to the West. Jacque’s global best-seller When China Rules the World: the End of the Western World and the Birth of a New Global Order, is justly hailed by the New York Times as being a work of ‘considerable erudition, with provocative and often counterintuitive speculations about one of the most important questions facing the world today’.

OgilvyOne have been speaking to Martin Jacques to develop our understanding of a market that will play such a crucial role in our professional and non-professional lives.

Read more >

A two-part interrogation into the changing balance of global power. In Part II, Martin Jacques argues that China’s rise is only a matter of time.

In Part II of our interrogation into the shifting sands of global politics, Martin Jacques warns that we are witnessing the inevitable decline of Europe and the US, with China rising to become the next global economic powerhouse.

In Part I, Rana Mitter argued that this is sill very much a story of US dominance, but here, however, Jacques speaks to the IAI about the future of global politics and why we mustn’t use a Western template to think about what China is going to be like. Jacques is a journalist and academic who founded the influential think-tank Demos. His 2009 book, When China Ruled the World, has helped shape debate on China’s future role on the world stage. 

China has been reluctant to comment on recent events in Russia and the Middle East. It appears to be more concerned with internal affairs than intervening in global ones, so how can it truly be called a superpower? Isn’t it the case that all eyes turn to the US when major events like those in Russia and the Middle East occur? 

I don’t think it is a superpower. I think that China is not really a global power in the way that say, the United States is, because its claim to be a global power is essentially economic. This year China has overtaken the United States as the largest economy in the world, and it’s a huge trader, so it’s becoming a very important exporter of capital. When you go to China, you will never think of the world in the same way again. Every city you go to is looking modern because the economic transformation has been very broadly based. Economically, it is a global power; I don’t think there’s any argument there at all.

Read more >

Martin Jacques (Jacques), a British journalist and former editor of Marxism Today, has become a well-known pundit on Chinese issues since the publication of his 2009 book When China rules the world. In his recent article published on the Financial Times, he argued that Western views on China’s system are flawed. What does he think of China’s success today? What problems does the country face? Global Times (GT) London-based correspondent Sun Wei interviewed him over these issues.

GT: You recently said that China’s governance system has been remarkably successful for more than three decades. Is your conclusion mainly based on China’s economic achievements?

Jacques: No. It’s true that China’s economic transformation has been hugely successful with remarkable achievements. But that’s the core of a much wider change in Chinese society. I regard this as being a very successful period for Chinese governance in general.

The economy does not exist in isolation from society. It’s not something you can change on its own and everything else stays the same.

First of all, how do you transform the economy? The state in China has been extremely important in that process. Then, the impact of this huge change in the economy is to transform Chinese society: the shift of around 30 percent of the population from countryside into the city, the pressures of creating more modern education system, and the requirement for a new healthcare service. There are many aspects to it. You cannot have huge economic transformation like that without also having to reform, re-engineer and re-purpose the state.

Read more >

China has replaced the US as the largest trading partner and largest market for East Asian countries, while it is also the most important investor in the region, Martin Jacques, Author of When China Rules the World, told RT.

RT: China has been highly active recently – the latest major deals are the one with Moscow and Malaysia. Do you think is Beijing’s ambition region-wise?

Martin Jacques: China regards itself to be the most influential power in the region – depends on how you define the region – but certainly in terms of East Asia which obviously embraces North-East Asia, Japan, Taiwan, Korea and also South-East Asia, the ASEAN countries. In a sense it sees itself as returning in some way to its former role.

RT: Do you think China considers itself to be hegemony? How are Beijing’s ambitions perceived by its neighbors?

MJ: I don’t think that China thinks of itself in those terms. It sees itself essentially as having major economic presence and influence in the region and growing political influence. But China is very aware that it arrived at this point very quickly and it has a long way to go. I do think that it views itself as likely in the future to increasingly replace the US as the dominant power in the region, and I think it will, it is already beginning to do this.

Read more >

On 9th November 2014 the Singaporean paper Lianhe Zaobao published an interview with Martin Jacques, reproduced below (click to enlarge):

“我认为一场反腐运动的成功不仅取决于那些被拿下的’苍蝇’，更多的要看’老虎’的数量。”
“伴随着越来越多的官员落马，可能普通民众会觉得大多数人都有腐败嫌疑，对政府、权力阶层充满抵触和怀疑情绪，对于政府的信任度会降低。”
“王岐山很有治腐经验，也受到了习近平的信任。担任中纪委书记一职，必须要有足够的自信、经验和知识贮备，我能理解中纪委为何需要这样一个人。”

撰文 | 桂田田

昨日(9月27日)，伦敦政治经济学院亚洲研究中心客座研究员马丁·雅克参与录制的“国际反腐三人谈”节目登上了中纪委网站。在接受政知局电话采访时，这位长期关注中国问题的英国学者言语间流露出几分兴奋，“我看到了，视频下方还用中文标注出来了。”

本月4日下午，中央纪委向50名外国学者揭开神秘的面纱。参观之余，马丁·雅克获邀参与了反腐在线访谈节目的录制，曾任英国共产党杂志《今日马克思主义》编辑的他，第一次透过中央纪委官网平台阐释了他对于反腐问题的见解。
临时接到通知录制节目 未参与话题选择
Read more >

Read more >